החלטה בתיק בש"א 3515/05

1. זוהי בקשה לפטור התובעת מתשלום אגרת ביהמ"ש.

התובעת הגישה נגד הנתבעים תביעה לתשלום 360 מיליון ש"ח, בגין שירותים שסיפקה לנתבעים ואשר תמורתם לא נפרעה. על פי הנטען, התקשרו עמה הנתבעים, ביום 15.4.96 וביום 13.4.97, בהסכמים לפיהם התחייבה התובעת לספק לנתבעים שירותי איתור וניהול של הקדשות שנזנחו או כאלה שאינם מנוהלים כיאות. בתמורה לשירותים אלה הייתה זכאית התובעת, על פי אותם ההסכמים, לתשלום "בהתאם להשקעה, המאמץ, וההוצאות הנדרשים", ואשר יקבע באחוזים משווי נכסי ההקדשות שיאותרו, ואשר לא יעלה על 25% משווי נכסי ההקדשות. כן הוסכם כי תהיה זכאית, בגין ניהול הקדש, ל-1.5% משווי כל הקדש שינוהל.

התובעת טוענת כי אכן פעלה בהתאם למוסכם, איתרה עבור הנתבעים כ-620 הקדשות, מתוכם רשמה 430 הקדשות במאגר ממוחשב שהוקם על ידה. בנוסף קיבלה לניהולה עוד כ-120 הקדשות בהם היא פועלת כנאמן ההקדש.

בסוף שנת 1998, למעלה משנתיים וחצי לאחר חתימת ההסכם הראשון, נתבקשה התובעת באופן חד צדדי להפסיק כל פעילות הנובעת מן ההסכמים האמורים. התובעת לא קיבלה כל תמורה בגין פעילותה  עד היום.

התובעת עותרת לאכיפת ההסכמים באופן שהנתבעים יחוייבו לשלם לה 25% משווי ההקדשות שאותרו על ידה, ועוד 1.5% משווי ההקדשות שניהלה. כן היא טוענת לפיצויים בגין הפרת החוזים, ובסה"כ לסכום העולה על מיליארד ש"ח. יחד עם זאת, העמידה תביעתה, כאמור, ע"ס  360 מיליון ש"ח.

2.   התובעת מבקשת לפטרה מתשלום אגרת ביהמ"ש. לטענת התובעת, בשל הפרת החוזים כנטען התדרדר מצבה מדחי אל דחי, וכיום אין היא פעילה ויש לה חובות רבים. הדבר נכון גם ביחס לבעל מניותיה של התובעת, מר יצחק ארבוס.

על פי תצהירו של ארבוס שצורף לבקשה, מצבה הכלכלי של התובעת, כמו גם מצבו, הינו בכי רע. לטענתו, אין הוא מחזיק חשבון בנק פעיל, אין הוא מחזיק כרטיסי אשראי או פנקסי שיקים, והוא חי מהיד לפה. אין הוא בעל נכסים כלשהם, למעט מניותיו בתובעת, והוא חב בתשלום מזונות לבנו, תשלום שהוא משלם בסיוע חבריו. מחודש 2/05 אין לו כל הכנסה ואין באפשרותו לגייס את סכום האגרה מצדדים שלישיים.

באשר לתובעת, הוא טוען, כי אין לה כל נכס בר מימוש בטווח הנראה לעין. התובעת התקשרה בהסכם נשוא התביעה, וכן בהסכם נוסף שבגינו לא קיבלה עד היום כל תשלום ואין היא צפויה לקבל תשלום בעתיד הנראה לעין. לפי מאזנה האחרון, לחברה חוב בשיעור מיליון ש"ח. אמנם, המאזן מציג חוב של בעלי המניות בגובה 1.2 מיליון ש"ח, ואולם חוב זה נובע ממעשה מרמה של אדם שהיה מעורב בעסקי החברה. אותו אדם גייס סכום כסף מאדם שלישי, השקיעו כביכול בחברה ומשכו לעצמו תוך "זיוף חתימת המושך". התובעת איננה פעילה משנת 2000 ואין לה כיום כל רכוש. נגד התובעת ננקטו הליכי ביצוע בהוצאה לפועל בגין חובות בשיעור של כ- 300,000 ש"ח.

התובעת מוסיפה וטוענת כי הנתבעים מודים כי ביצעה עבורם עבודה רבה לאורך שנים ולשביעות רצונם, אולם עד היום לא שילמו לה דבר. בנסיבות אלה, היא טוענת, ראוי היה לה למדינה להסכים למתן הפטור מאגרה. התובעת טוענת כי פטור כזה מתחייב גם מחובת ההגינות החלה על הרשות ועל מנת לאפשר לתובעת לממש את זכות הגישה לערכאות, שהוכרה כזכות חוקתית. התובעת טוענת עוד כי החוזה שבין הצדדים קבע מנגנון מוסכם לישוב מחלוקות בדרך של בוררות, הליך שאינו כרוך באגרה. התובעת פנתה לביהמ"ש בבקשה למינוי בורר, ואולם בשל התנגדות הנתבעים נדחתה בקשתה.

3.   המדינה, החובשת בהליך זה שני כובעים, הן כנתבעת והן כבעלת דין בענייני אגרות, מתנגדת לבקשה. לטענתה, אין הבקשה מעלה תשתית עובדתית מפורטת כהלכה לטענת התובעת להעדר יכולת כלכלית. אין התצהיר מפרט את מקורות הכנסתו של ארבוס ורכושו, ואין הוא נתמך בכל מסמך בעניינים אלה. אף שבחברה התובעת בעלי מניות נוספים, אין כל התייחסות לזהותם, יכולתם הכלכלית, או יכולתם לגייס את סכום האגרה. ממאזן החברה עולה כי בעלי מניותיה חבים לחברה סך כ-1.2 מיליון ש"ח, וכי לחברה רכוש בשווי כ- 1.8 מיליון ש"ח. התובעת אף לא ניסתה להיעזר בבעלי מניותיה או בנושיה לצורך גיוס סכום האגרה.

4.   אכן, בעל דין המבקש לפטרו מתשלום אגרת ביהמ"ש חייב להוכיח כי חסר יכולת הוא לשאת בתשלום האגרה. לצורך כך, עליו לפרוש בפני ביהמ"ש תמונה מלאה ועדכנית של מצבו הכלכלי. כן עליו להוכיח כי עשה ניסיונות ממשיים לגייס את הסכומים הדרושים לאגרת ביהמ"ש מצדדים שלישיים. רק אם ניסיונות אלה כשלו - יש הצדקה למתן פטור, והטלת הוצאות ניהול התביעה על קופת הציבור.

נטל ההוכחה בעניין זה מוטל על בעל הדין המבקש. בקשה המוגשת בלא פרטים מלאים ומהימנים אינה מעמידה את התשתית הראייתית הדרושה ודינה להידחות מטעם זה בלבד (וראה בש"א128/89 מצא נ' מצא, דינים עליון, כרך יב, 516, בש"א 6669/94 ע"א 6668/94 מגרפטה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, תק-על 95 (1) 406, ע"א 3149/01 דולב נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, תק-על 2001 (2) 977).

באשר לתאגיד, ההלכה היא כי יש לבחון גם את יכולתו לגייס כספים לתשלום האגרה ממקורות המקורבים לו, כגון מנהלים או בעלי מניות (בש"א 505/89 ע"א 794/89 דנאר בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, תק-על 90 (1) 173, רע"א 5546/99 א.א.ס.ט. בע"מ נ' מדינת ישראל, דינים עליון, כרך נז, 762). באשר לנושי החברה העשויים ליהנות מתוצאות ההתדיינות, יש להבחין בין נושים "רחוקים" שאינם סמוכים על שולחנה של החברה לבין נושים שהם בעלי מניות או בעלי עניין בחברה (ר' ע"א (ת"א) 3050/02 שלמה זיו ושות' נ' קוו אשראי לישראל שירותים פיננסים משלימים בע"מ, תק-מח 2004 (1) 3473).

ויודגש, כי נקודת המוצא היא כי כל הליך משפטי חייב באגרה, וזו מוטלת בדרך כלל על בעל הדין שנקט בהליך. הדבר נכון גם ביחס להליך המוגש נגד המדינה, וגם אם בידי התובע ראיות טובות להוכחת טענותיו. ניהול ההליך המשפטי מטיל עלויות על מערכת בתי המשפט, ותשלום האגרה נועד לממן עלויות אלה. השירות הניתן ע"י המדינה, על עלויותיו, אינו תלוי ביחסים שבין בעלי הדין או במידת צידקתה של התביעה.

5. המדינה צירפה לתגובתה תדפיס מידע על פרטי החברה התובעת. על פי התדפיס, לחברה שתי בעלות מניות נוספות שלא נזכרו, ולו ברמז, בבקשה שהוגשה: האחת, תמר סטל, והשניה, חברת מקסוורד הולדינגס ישראל בע"מ (להלן: " מקסוורד") המחזיקה בשליש ממניות החברה. כן עולה ממנו כי כל נכסי החברה משועבדים למקסוורד. בעלי מניותיה של מקסוורד הם בנימין יחזקאל, דוד חלפון וחברה זרה ששמהMAXWARD LTD  המחזיקה ב-80% ממניות מקסוורד.

מן המסמכים שצורפו, ברי כי מקסוורד, שלה שעבוד על כל נכסי התובעת כולל הון המניות והמוניטין, היא ובעלי מניותיה, יהיו הנהנים העיקריים מכל סכום בו תזכה התובעת בתביעתה. למרות זאת, התעלמה התובעת בתצהירה לחלוטין מקיומם של אלה, לא פירטה את יכולתם הכלכלית, או את ניסיונותיה, אם היו, לגייס מהם את סכום האגרה.

בנוסף, וכפי שטוענת המדינה, מפרט מאזן החברה שצורף לבקשה קיומו של חוב של בעלי המניות לחברה בסך 1,284,575 ש"ח. ארבוס אמנם טוען בתצהירו כי חוב זה נובע ממעשה נכלים לו נפלה החברה קורבן, עת "אדם מסוים שהיה מעורב בעסקיה" גייס כסף עבור החברה מצד שלישי, הפקידו בחשבון החברה, ומשכו לעצמו תוך שימוש במסמך מזוייף. ברם, טענות אלו הועלו באורח כללי וסתמי, מבלי לפרט מיהו אותו אדם, ומהו הסכום שמשך, ומבלי שצורף כל תיעוד שיש בו כדי לתמוך בטענותיה אלה.

ויודגש, מקום בו עותרת התובעת למחול לה על אגרה בגין תביעה ע"ס 360 מיליון ש"ח, מן הראוי היה כי תדקדק בפרטים ותנמק טעמיה לפני ולפנים.

נראה, אם כן, כי התובעת, בבקשתה, מגלה טפח ומכסה טפחיים. תמונת יכולתה הכלכלית מעורפלת וחלקית בלבד, ואין בבקשתה כדי לשכנע כי אכן חסרת יכולת כלכלית היא כפי שהיא טוענת.